<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שלח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
וק"ק לרבינו יעקב מאורלייניש אמאי לא מחייבי נשים בציצית מטעם דכל דישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך, ואין להקשות איפכא ליפטרו בכלאים כיון שהם פטורות מציצית משם דכל שישנו בגדילים ישנו בשעטנז, דאיכא למימר דכל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וא"כ ליחייבו בציצית. והשיב ריצב"א כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי כל חד וחד תיקו אדוכתיה. וי"מ משום דכי היכי דאמרי' בני אהרן ולא בנות אהרן ה"נ בני ישראל ועשו ולא בנות ישראל. וק"ק כן נראה א"כ היכי פליגי ר"ש ורבנן אם נשים מיחייבי בציצית [מנחות מ"ג ע"א] והכתיב בני ישראל ולא בנות ישראל, וצריך עיון.
<h2>דף טו.</h2>
עמלק יושב בארץ הנגב [במדבר י"ג]. מה ראו לפתוח בעמלק, אלא כדי לשבור לבם של ישראל ולהפחיד אותן, שהיו מכירין אותו שבא עליהן תחילה במלחמה, והיקר כאמבטי רותחת שנ' (דברים כ"ה י"ח) אשר קרך בדרך, משל לתינוק שלקה ברצועה ומזכירין לו הרצועה, כך עמלק רצועת מרדות הוא לישראל. כי חזק הוא ממנו. א"ר חיננא בר פפא דבר גדול דברו באותה שעה מרגלים אמרו כביכול אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא [כליו] משם.
<h2>דף טו:</h2>
שלח לך אנשים [במדבר י"ג]. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שגלוי היה לפני הקב"ה שיהיו מוציאי דבה על הארץ ויאמרו לא היינו יודעים כח עונש של מוציאי לשון הרע, לכך הקדים פרשת מרים שלקתה בצרעת אע"פ שלא דברה רק על אחיה ונתכוונה לטוב, ק"ו למוציאי דבה שילקו. וזשה"כ (ויקרא י"ד ב') זאת תהיה תורת המצורע המוציא רע. ד"א שלח לך אנשים ס"ת חכ"ם, לפי שלקח אנשים חכמים לשלוח.
